Daf 153a
סְבוּר מִינֵּיהּ הָנֵי מִילֵּי לְאַחֵר אֲבָל לְעַצְמוֹ לֹא אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא כִּי אֲתָא רַב הוּנָא מִכּוּפְרִי פָּירְשַׁהּ בֵּין לְעַצְמוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים
הָהוּא דִּקְנוֹ מִינֵּיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא אָמַר מַאי אֶיעְבֵּיד לָךְ דְּלָא אַקְנֵית כִּדְמַקְנוּ אִינָשֵׁי
הָהִיא מַתַּנְתָּא דַּהֲוָה כָּתוּב בָּהּ בַּחַיִּים וּבַמָּוֶת רַב אָמַר הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא
רַב אָמַר הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע מִדִּכְתִיב בָּהּ בַּמָּוֶת אַחַר מִיתָה קָאָמַר לֵיהּ וְהַאי דִּכְתִיב בַּחַיִּים סִימָן בְּעָלְמָא דְּחָיֵי
וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת בָּרִיא מִדִּכְתִיב בָּהּ בַּחַיִּים מֵחַיִּים קָאָמַר וְהַאי דִּכְתַב וּבַמָּוֶת כְּמַאן דְּאָמַר מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב
אָמַר רָבָא וְאִי כְּתִיב בַּהּ מֵחַיִּים קְנָה
אָמַר אַמֵּימָר לֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר פְּשִׁיטָא דְּהָא אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב מַהוּ דְּתֵימָא מֵחַיִּים מוֹדֵי רַב קָא מַשְׁמַע לַן
הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן לִנְהַרְדְּעָא שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא לְשׁוּם טַמְיָא אָמַר הָכָא אַתְרָא דִשְׁמוּאֵל הֵיכִי נַעֲבֵיד כְּווֹתֵיהּ דְּרַב
הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא עֲבַד לַהּ רָבָא כִּשְׁמַעְתֵּיהּ הֲוָה קָא טָרְדָא לֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ לְרַב פָּפָּא בְּרֵיהּ דְּרַב חָנָן סָפְרֵיהּ זִיל כְּתוֹב לַהּ וּכְתוֹב בָּהּ שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן אָמְרָה לִיטְבַּע אַרְבֵּיהּ אַטְעוֹיֵי קָא מַטְעֵית לִי אַמְשִׁינְהוּ לְמָנֵיהּ דְּרָבָא בְּמַיָּא וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא אִיפְּרַק מִטִּיבְעָא:
מַתְנִי' לֹא כָּתַב בָּהּ שְׁכִיב מְרַע הוּא אוֹמֵר שְׁכִיב מְרַע הָיִיתִי וְהֵן אוֹמְרִים בָּרִיא הָיִיתָ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁשְּׁכִיב מְרַע הָיָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:
Tossefoth (non traduit)
לא כתב בה שכיב מרע כו'. וה''ה נמי דלא כתב בה לשון בריא כדמהלך על רגלוהי בשוקא אלא משום דקתני צריך להביא ראיה שהוא שכיב מרע נקט האי לישנא:
גְּמָ' הָהוּא מַתַּנְתָּא דַּהֲוָה כְּתִב בַּהּ כַּד הֲוָה קְצִיר וּרְמֵי בְּעַרְסֵיהּ וְלָא כְּתַב בָּהּ וּמִגּוֹ מַרְעֵיהּ אִיפְּטַר לְבֵית עוֹלָמֵיהּ
Tossefoth (non traduit)
ולא כתב ביה מגו מרעיה איפטר לבית עולמיה. והיורשים היו טוענין שעמד ואף על פי שלא היו טוענין שחזר בו דודאי כיון שעמד מסתמא ודאי חזר בו אע''פ שלא אמר בפירוש והכי משמע בגיטין פרק מי שאחזו (גיטין דף עב:
ושם) דאמר רב הונא התם גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו חוזר ופריך ליה מדתנן הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה והלך ועמד בשוק וחלה ומת אם מחמת החולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט ואם אמרת אם עמד חוזר הרי זה עמד ומאי קושיא דנהי דעמד והלא לא חזר בו אלא ש''מ דאפי' לא פירש שחזר בו יש לנו לומר שחוזר בו ועוד קאמר התם (דף עג.) א''ר אלעזר שכיב מרע שניתק מחולי אל חולי מתנתו מתנה ודוקא ניתק אבל עמד אין מתנתו מתנה אע''פ שלא חזר בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source